"אל תשליכני לעת זקנה ככלות כוחי אל תעזבני " (תהילים ע"א פס' ט')
הכל התחיל לפני שנה בערך, אבא שלי היקר, שיאריך שנים בע"ה, קיבל אירוע מוחי. יש לציין שאבי- לא צעיר, אבל הלך לביה"ח על שתי רגליו. אני לא מאחלת לאף אחד  לחזות בשני בעת אירוע מוחי, אצל אבי שיח' זה לא ארך כמה דקות \שעות זה לקח ימים !!! ולראות הידרדרות מול העיניים . זאת חוויה מטלטלת.
אבל לא על האירוע אני רוצה לכתוב , אלא על ההתנהגות לאבי – אני שהיתי לצידו של אבי בשעות הראשונות לאירוע והוא שהה במחלקה רגילה. טיפול הוא לא קיבל כלל כי הוא מבוגר ובשביל מה לטפל … והוא סתם תופס מקום במחלקה. לאחר כמה שעות מודיעים לי מעבירים אותו לגריאטריה- אני התקוממתי למה ולשם מה. נכון שהוא כרגע באמצע אירוע מוחי – אבל הוא מתפקד לבד !!! אם כבר להעבירו למחלקה הנירולוגית ששם הוא צריך להיות. לצערי- היחסים לא היו שקולים , ושמו אותו  במחלקה גריאטרית בזמן שיכלו לעקוב אחר האירוע מוחי. וכל חטאו היה – שהוא כבר לא צעיר (ואת זה הם הודיעו מפורשות)
ומאז לצערי אבי כבר לא הולך על רגליו…
ב"ה אבי שיח' לא נפגע בכלל בראש ,רק מוטורית.
אני מאז שחוויתי את זה משהי אחרת, ולצערי זה ממש לא רק שם . היחס המזלזל , הצחוק הכבוש, נמצא בכל מקום- בבית מרקחת- אם המבוגר\ת לא מדבר מייד , בקול או בבטחון. במכולת – אם לא מספיק מהר שם את המצרכים על המסוע וכו'. לספר לכם כמה זה כואב לראות, כמה זה מדמיע – זה קורע לי את הלב, והוא שותת דם .
ולכן הלכתי על הנושא הזה- לבקש את תחינת ההורים שלנו\הסבים שלנו\ כל המבוגרים. רק תפקחו עיניים ותדברו איתם בגובה העיניים.
הם מתחננים אלינו ומבקשים מאיתנו  – "אל תשליכני לעת זקנה"- תַפנֶה לי עורף לאחר שאין, כביכול, עוד צורך בי, כיוון שאינני תורם או מועיל כי אני זקן. (ההסבר נלקח מויקימילון)
בבקשה-  
אנחנו ליטפנו אותך כשבכית שנשברה לך הסוכריה. לילות שלמים לא ישנו כשצמחה לך השן. לימדנו אותך לצעוד צעד אחר צעד. הלכנו איתך בחששות גדולים ביום הראשון. ודאגנו ביחד כשהחבר העליב,ככה שלב אחר שלב היינו לעזר, אפילו על הנכדים שמרנו, ואוכל בישלנו…
בבקשה- אל תשכחו אותנו !!!
אל תזלזלו בנו !!!
קראתי משפט מצלם גדול 
 "המצלמה צריכה לשמש כדי להקליט חיים, כדי להציג את התמצית והתוכן האמיתיים של הנושא, אם יהיה פלדה מצוחצחת או בשר רוטט."
אדוארד וסטון

אני מקווה שבאמת הצלחתי להציג את האמת דרך התמונות !!!